ניוזלטר 6 – אני יודע מי אתם

heder

בשנת תשמ"ח, כשברית המועצות הייתה עוד מעבר למסך הברזל וברחובות הסתובבו שוטרי קג"ב, הייתי באומן בפעם הראשונה בחיי.

כל מה שיש היום סביב הציון עוד לא היה, לא מלונות ולא צימרים ולא יהודים, אפילו לא משהו לקנות. מי שהגיע לאומן היה מוכן לשלם אלפי דולרים, לאכול קרקרים וסרדינים מהבית, ולשים את הראש איפה שלא יהיה, רק להגיד פעם אחת בחיים תיקון הכללי בציון. הייתה חצר של זוביידה הגויה ובחצר היה עץ תפוח וכלבים. אם זוביידה נתנה רשות להיכנס יכולת לבוא ולהיצמד למשטח הבטון מתחת לחלון הבית שלה וזה היה הציון. היו מקרים שיכולת גם לשלם ולישון תמורת תשלום, בבית הזה, בית גויי אפלולי טיפוסי.

אחת המיטות הייתה בדיוק איפה שהיום נמצא הציון מבפנים.

דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים. אבל זה מה שסיפר לי חבר שנסע איתי באותה נסיעה וישן באותה מיטה…

"חלמתי שאני נמצא בבית דין של מעלה. שלושה דיינים יושבים מולי ובינינו יש מאזניים גדולות. על כף אחת יושבות כל הזכויות שלי. ותאמין לי שזה היה מפחיד כמה מעט זה היה. כמו כמה גרגרים קטנים של חול. על הכף השנייה היו מונחות העבירות שלי וזה היה נראה כמו כמות ענקית של סלעים שחורים. לא היה ספק שעם סיפור כזה אני הולך לגיהינום. אחד הדיינים הסתכל עלי ברחמים ועשה לי סימן כזה עם האצבע שאומר: ברור לך לאן זה מוביל, כן? אבל אז פתאום הופיעה איזו דמות. אני לא זוכר איך היא נראתה אבל היה ברור לי שזה רבינו. הדיינים התייחסו לרבינו ביראת כבוד עצומה כאל מישהו בעל סמכות אדירה. רבינו אמר להם: "כך שופטים משפט צדק"?

ציוןהוא ניגש למאזניים, לקח את הגרגרים של הזכויות והתחיל למתוח אותם לגודל עצום. אחר כך הוא לקח את העבירות והתחיל לכווץ אותן ולקמט אותן כמו שמקמטים חתיכת נייר עיתון, עד שלא נשאר מהן כמעט כלום.

ואז אמר לדיינים: "עכשיו תשפטו משפט צדק".

קמתי מהחלום הזה המום לגמרי. אני מרגיש שזה קרה באמת".

גם אני הייתי המום מהתיאור שלו. זה נשמע כאילו שהוא חזר עכשיו מעולם אחר. והוא חלם את זה על ציון רבינו!

מאז כבר הייתי הרבה פעמים באומן, עברתי בעצמי חוויות עם רבינו, אבל ברור לי לגמרי שככה זה עובד. רבינו נמצא שם ורואה את כל מי שבא אליו. מה זה רואה? מהתחלה ועד הסוף. מההתחלה של כל הגלגולים ועד הסוף של כל הדורות. ולא רק רואה, גם ממתיק דינים ומבטל גזירות.

רבינו שמדבר כל כך על לדון לכף זכות, בטח עושה את זה בעצמו הכי טוב. ובאמת אחרי מה שעובר על כל אחד מאיתנו, אם אנחנו מצליחים לעשות עוד מצווה או עוד איזה דבר טוב, ברור שהמשקל של זה הוא עצום. ואם חלילה נכשלנו בעבירות, בוודאי צריך לכווץ ולהקטין אותן, מה הפלא שנכשלנו מול כל כך הרבה פיתויים וחושך ובלבול. המשקל שלהן הוא מזערי.

כמה אנחנו רוצים שיבוא צדיק ויגיד גם לנו: "אני יודע. אני יודע מי אתם". מישהו שיבין יותר טוב מאיתנו מה עובר עלינו וירגיע אותנו מבפנים.

יש צדיק כזה. רבי נחמן בן פייגא. תקוות כל הדורות.

כך מעיד עליו תלמידו הגדול, רבי נתן מברסלב: "וַאֲנִי יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין בֶּאֱמֶת, שֶׁאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ יוֹדֵעַ הֵיטֵב, בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִם כָּל הַנְּפָשׁוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִיּוֹם בְּרוא אֱ-לוהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ עַד הֵנָּה וְעַד הַסּוֹף הָאַחֲרוֹן. וְיוֹדֵעַ כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְכָל הַיְדִיעוֹת הַלָּלוּ הֵם אֶצְלוֹ דָּבָר קָטָן, כִּי הִשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֱ-לוהוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפּוס בַּמַּחֲשָׁבָה כְּלָל" ("עלים לתרופה מכתב ש"נ)

פעם אחת רבינו נסע עם רבי נתן ובדרך התנפלו עליהם כלבים בנביחות. רבינו עצר את העגלה, פנה אל הכלבים ואמר להם: "אני יודע. אני יודע מי אתם". ואז הם השתתקו וברחו.

פעם אחרת, אחרי פטירת רבינו, נסע רבי נתן בעגלה ועבר באותו מקום ושוב התגרו בו הכלבים ונבחו על העגלה. רבי נתן עצר את העגלה, פנה אליהם ואמר: "נסעתי כאן עם רבינו והוא אמר לכם: "אני יודע, אני יודע מי אתם" והשתתקתם. ואני אומר לכם: "איני יודע, איני יודע". וגם הפעם השתתקו והלכו לדרכם ("שיח שרפי קודש" חלק א' – ג')

רבי נתן ראה כלבים נובחים. את מה שרבי נחמן ידע עליהם – הוא לא ידע.

גם אנחנו רואים את העולם אבל לא מבינים. גם עלינו כל הזמן נובחים כל מיני כלבים. כל מיני דברים שמפחידים אותנו ואנחנו לא יודעים למה, רק נבהלים.

אבל רבי נתן הגיב בצורה מפתיעה. הוא עצר וסיפר להם שיש מי שיודע למה הם נובחים. הוא הזכיר להם שיש צדיק ששומע ומבין. המילים של רבי נתן הרגיעו אותם והם הלכו לדרכם.

גם אנחנו יכולים לעמוד מול כל מה שמפחיד ומצער אותנו ולומר : "אני לא יודע למה זה קורה. אבל יש אחד שיודע. ואני קשור אליו".

רבי נחמן אומר גם לנו: "אל תפחדו, אני יודע מי אתם. מאז הפעם הראשונה שהייתם בעולם ועד הסוף האחרון. אני יודע מה עבר עליכם, מה כואב לכם, אני יודע מה באתם לתקן. אני יודע הכל. רק תבואו אלי.

ולמי שיבוא אלי אני מבטיח – "אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו" (חיי מוהר"ן רכ"ה).

להושיעו – בכל ישועה בגוף ונפש שאי פעם נזדקק לה.

ולתקנו – בכל מה שצריך תיקון, בנפש, במידות, בעולמות ובנשמות שתלויים בו, ובמתן אפשרות למלא בשלמות את שליחותו וייעודו עלי אדמות.

ולא נבוא?