ניוזלטר 17 – אין שום חלל פנוי!

heder

 

"לרב ארז שלום,

ראש חודש אדר מתקרב. ואז אני אמור להרבות בשמחה. אבל אני אפילו לא יודע איך קוראים לי ולא יודע על מה יש לי לשמוח. כמובן שיש לי בראש הרבה ציטוטים על פורים והרבה חומר שאני יכול ללמוד, אבל אני עדיין לא יודע מה כל הסיפור הזה נוגע אלי. בפורים נלחמים בעמלק. אבל מי זה בעצם עמלק? אם מדובר בשונאי ישראל בגרסת 2015 אני לא יכול לעשות כלום נגדם. אם מדובר באיזה כוח רוחני מופשט, מין מגה מגה יצר הרע, אז בטח שאין לי מושג איך להלחם איתו. אני בקושי מזהה את הפקידים הכי זוטרים שלו.

האמת הפשוטה היא שאני סתם מרגיש ריקנות. אני אפילו כבר לא נבהל ממנה. לא זוכר מתי חייתי בכלל במצב תודעה אחר. חי בתוך כלום. פועל כאוטומט. יודע לומר את המילים הנכונות במקום הנכון, אבל לא מרגיש כלום.

לא הייתי קורא לזה אפילו יאוש. סתם כלום.

האם לכלום הזה יש הסבר ביהדות? האם יש לו איזה תכלית?"

 


 

אחי היקר,

כפי שלימד הבעל שם טוב, ותלמידיו ההולכים בדרכיו, לכל מושג רוחני יש מקבילה בנפש האדם. וההרגשה הקשה של כלום, של חלל, של חוסר שייכות ותלישות וחוסר קשר, היא בעצם ביטוי פנימי של המושג הקבלי "החלל הפנוי".

מהו החלל הפנוי?

"וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרוא אֶת הָעוֹלָם, לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף. עַל כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי. וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ"עֵץ חַיִּים" בִּתְחִלָּתוֹ) (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד סעיף א')

ממה פנוי החלל? מאלוקות. אין בו שום גילוי של רצון אלוקי או השגחה אלוקית. וכשזה מופיע בלב אדם מרגיש אטימות, ריק, חוסר קשר.

מבחינה מסוימת זה אפילו יודע גרוע מיאוש, כי זה מביא לאדישות. ומי שאדיש יכול גם לכפור או לחטוא. כבר לא אכפת לו כלום.

אבל רבינו הקדוש מגלה שככה זה צריך להיות וזאת היא התוכנית האלוקית, שנעבור גם דרך קירות כאלה ונצא מהצד השני.

הנה תמצית דבריו בעניין זה: "כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי הַדֶּרֶךְ שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח). הווה אומר, כלל יסודי הוא בהנהגת העולם, כשאדם מתחיל מסע של שינוי, הדבר הראשון שמולו הוא יצטרך להתמודד הוא תחושת הריחוק. ריחוק מעצמו, מהטוב שלו, מבני אדם, מבוראו.

ההרגשה הקשה הזאת מתלבשת במחשבה השגויה, שגם משמיים לא מסתכלים עליו, שהוא מנודה ולא רצוי גם מול תכלית חייו, שאין לו באמת שום יעוד ותכלית. "וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח).

רבי נחמן מגלה לנו, שזה לא באמת מה שקורה. זה רק משהו ש"מראים לו", זה רק דבר ש"נדמה לו". המציאות האמיתית שונה בתכלית. הרגשות הקשים הם רק מבחן כניסה משמיים. בעצם העובדה שאדם מבין את זה, הוא כבר מתקדם, הוא כבר מתקרב.

אמנם הידיעה הזאת, עם כל הנחמה שבה, לא מקהה את הקושי והמרירות. צריך לגייס חוזק נפשי רב כדי שההרגשה הזאת לא תהפוך להשקפת עולם ש"זו האמת". שלא תגרור מסקנות של אבדן תקווה חס ושלום, שתישאר רק הרגשה ולא "נפילה בדעת". שלפחות הדעת, ההבנה מה בעצם קורה פה, תישאר ברורה ואיתנה.

הנה התיאור המדויק של תחושת הבדידות והריחוק, כשהיא פוגשת את יחסי האדם עם אלוקים: "וְנִדְמֶה לוֹ, כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל, וְאֵין רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ… ונִדְמֶה לוֹ, כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל וְאֵין פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ אֵין רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח).

לא רוצים אותי, לא רואים אותי, לאף אחד לא איכפת ממני באמת. אני מרגיש שאני בכלל לא קיים בשום מקום בעולם.

רבי נחמן אומר: למרות כל מה שעובר עליך, מול הסרט המפחיד הזה יש רק פיתרון אחד: תחזיק את ההבנה שמה שעובר עליך זה רק הרגשה. זה לא מה שקורה באמת.  אל תסתכל על זה. אל תתפעל מזה. כל הצדיקים עברו את זה! 

shkiah

זה המסלול המתוכנן. אין כאן שום טעות. זה חייב להיות ככה.

רבי נחמן מבטיח הצלחה גמורה להגיע אל כל יעדי החיים שלך.

רק אל תיבהל מכל מה שאתה פוגש בדרך.

וכל האמור הוא לא פחות מאשר החלק הפרטי והמאד אמיתי שלך במלחמת עמלק.

על מה נסבה מלחמתו של עמלק? מה הוא רוצה מאיתנו?

"ראשית גויים עמלק" (במדבר כ"ד כ'), כמו עשיו אבי אביו, עמלק טוען שהוא הראשון, הוא העיקרי, הוא הבכור. והוא שונא אותנו שנאת עולם על טענתנו שאנחנו הראשית והעיקר, בשבילנו נברא העולם. "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו" (ירמיהו ב' ג').

כמו עשיו אבי אביו, גם עמלק כופר באלוקים חיים, כופר בתחיית המתים, כופר בחיים נצחיים.

למה הוא טוען לבכורה?

רבי נתן מסביר (ליקוטי הלכות תפילין ה' סעיף ל') את טענתו של עמלק: הדבר הראשון שקדם לעולם, מה שבכלל איפשר את הבריאה, היה החלל הפנוי. זהו הדבר הראשון וממילא העיקרי – החלל הפנוי. "כי חלל הפנוי קדם לעולם, כי בלא זה לא היה מקום לבריאת העולם. ועל כן נקרא עמלק "ראשית", מחמת שכוחו נמשך מחלל הפנוי, שהוא ראשית וקודם לעולם".

החלל הפנוי הוא מקור ההסתרה והקליפות, הכפירה והאפיקורסיות. לפי תפישת עמלק, כעשיו, אלו הם פניו האמיתיים של העולם, חלילה – אין אלוקים. גם המן מזרע עמלק הלך בדרך זו: "אלוקיהם ישן הוא", אין התגלות, אין השגחה, אין צדק, אין מנהיג, אין דין ואין דיין.

ולמה אנחנו טוענים לבכורה?

כי החלל הפנוי הוא לא באמת הדבר הראשון. נכון, הוא קדם לבריאה, אבל יש רק אחד שנקרא באמת ראשון וקדם לכל, גם לחלל הפנוי בעצמו – אלוקים חיים ומלך עולם.

"כי באמת ה' יתברך קדם לכל, כי הוא יתברך  ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך בעצמו ברא את החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם".

אנחנו הבכור האמיתי, "בני בכורי ישראל" (שמות ד' כ"ב), כי אנחנו מאמינים ב"יחיד הראשון הקדמון והאחרון", ואנחנו יודעים שגם החלל הפנוי הוא אשליה, כי באמת שום דבר לא פנוי מאלוקותו. גם בהסתרה הכי גדולה הוא משגיח ושליט על הכל, וגם בתוך הדין הכי גדול נסתר חסדו.

"ועל כן ישראל, על ידי אמונתם בה' יתברך שקדם לכל, הם עוברים על כל החוכמות והכפירות והאפיקורסיות הבאים מחלל הפנוי, כי הם מאמינים שגם בהחלל הפנוי בעצמו נעלם ה' יתברך, כי הוא יתברך קדם לכל".

"ועל כן ישראל הם בכורים באמת".

העולם נברא בתוך החלל הפנוי. המאבק עם עמלק הוא על הבנת החלל הפנוי.

וכך אנו מאמינים:

 "אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלוקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ" (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד סעיף א')

וזהו המאבק הנורא המתרחש בלב של כל יהודי:

עמלק לוחש: אין אלוקים. ה' לא איתך ולא אכפת לו ממך. אתה חי בחלל פנוי. הכל ריק וחסר תכלית. אין כלום בעולם.

אבל לב יהודי מאמין: אין שום דבר בלעדי חיותו. אין מקום פנוי מאלוקותו. ה' איתי תמיד. רואה ומשגיח, אוהב וקרוב. אין שום חלל פנוי.

 גם כשלא מרגישים את זה – בוחרים להאמין בזה.

גם כשלא מבינים את זה – בוחרים להאמין בזה.

 להאמין בזה פירושו להאמין בתכלית, להאמין בטוב, להאמין בחיים.

 ככה עמלק מסתלק!