ניוזלטר 20 – פסח מצה ומרור

heder

עוד מעט נאמר בהגדה של פסח:

רבן גמליאל היה אומר:
כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן:

פסח, מצה ומרור.

 

פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש היה קיים על שום מה?
על שום שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים.

פסח. הוא גואל רק בגלל שהוא רוצה.

כמה חשבונות יש לנו בנוגע לישועה שלנו. מידת האמת בתוכנו מקטרגת: "אינך ראוי לגאולה". מגדולי החסידות מפרשים שאלו שמתו במצרים היו אלו שחשבו שכדי להיגאל צריך לעבוד קשה, צריך להפוך שמיים וארץ, להזדכך בתכלית מכל רע, ולא רצו לשמוע: "לא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה".

אבל השם חשב אחרת. כי אף על פי ש"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", אף על פי שלא ניכר כל הבדל בינינו לבין המצרים, אף על פי כן השם הפך והרעיש בשבילנו את כל העולמות, "דם ואש ותמרות עשן" שלא נראו ולא נשמעו מעולם, וגאל אותנו משם ולקח אותנו לעם.

"אף על פי שאין השכל האנושי מבין כל זה, איך לקח אותנו עם מתוך עמים, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא לקח אותנו לעם קדוש" (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"א)

וכאז כן עתה, הוא גואל ויגאל, לא בגלל שאני ראוי. רק בגלל שהוא רוצה!

"וְעַל כֵּן כְּשֶׁה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה עַכְשָׁו בָּעוֹלָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת נֵס וָחֶסֶד עִם הָאָדָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב וְאֵינוֹ כְּדַאי, הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו הַשְׁגָּחָה וְטוֹבָה מֵעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב שֶׁאָז לא יִהְיֶה שׁוּם דִּין וְקִטְרוּג"  (ליקוטי הלכות ברכות ההודאה א' אות ג')

 


 

מצה זו שאנו אוכלים על שום מה?
על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ,
עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וגאלם.

מצה. כמה מהר מגיעה הגאולה.

כשמגיע הרגע זה עניין של דקות. אין לקדוש ברוך הוא שום עניין להשאיר אותנו בגלות אפילו שניה אחת שלא לצורך. גם יוסף, שהיה שנים בכלא כדי להזדכך ולהיות ראוי לתפקידו העצום, מיד כשהגיע השעה "ויריצוהו מן הבור". שנים של אפילה וחושך, ספיקות ובדידות. הרגשה קשה של נטוש ואבוד ושכוח. אבל השם ספר את הדקות.

וגם אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו, תיכף ומיד כשיגיע הרגע – נגאל!

 


 

מרור זה שאנו אוכלים על שום מה?
על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים.

מרור. בשביל התכלית שווה לסבול הכל.

לפעמים כל כך כל כך מר. כמה בלבולים, כמה טלטולים, כמה ספקות ושאלות ומבוכות, כמה הסתבכויות וטעויות, כמה שגיאות.

אבל זאת הדרך אל התכלית, לעבור דרך המרירות.

לעבור ולהמשיך הלאה, שוב ושוב, אחרי הכל ולמרות הכל. לא לוותר.

"וזה בחינת מרור שאנו אוכלין על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. וזהו בחינת כל המצודים וחרמים ורשתות ומכמורות מה שהיצר הרע פורש על האדם בכל יום, כי הוא מבלבל את האדם בכל עת בעצות רעות כדי לרחקו מהשם יתברך וזהו עיקר המרירות מה שצריך כל אדם לסבול קודם שיזכה לעבודת ה' באמת. כי אין מרירות גדול מזה כשאינו יודע לשית עצות בנפשו איך להתנהג ובפרט ועיקר בעבודת ה' אשר זה עיקר התכלית והסוף של האדם וכל אחד יודע שאין שום תכלית בעולם כי אם לאחוז בעבודת ה' כל ימי חייו" (ליקוטי הלכות פסח הלכה ז' אות ט')

"פה סח" – שיעור חדש!
לצפייה בשיעור לחץ כאן.