heder

הרבה רצונות יש לבני אדם, שמריצים אותם מכאן לשם, שנותנים להם כוח לקום בבוקר ותקווה שיגיעו למלא את רצונם. לבנות, לקנות, להצליח, ליהנות.

אבל הרצון הכי עמוק, שורש כל הרצונות, הוא הרצון שלא להיות בודד. הרצון להיות אהוב ולאהוב, הרצון להיות בקשר ובשייכות, להיות בן של, להיות אבא ואמא של, להיות בעל של, להיות אשה של, להיות חבר של. "מי שאין לו חברים ואוהבים נוח לו שימות", כי מהות החיים היא התנועה אל ולקראת מי שאוהב אותנו, ואל מי שאנחנו אוהבים אותו. ושורש הרצון הזה, להתאחד, להיכלל, להתחבר, הוא הרצון לקרבת אלוקים.

"אור החיים" הקדוש קורא לרצון הזה: "תשוקת החלק אל הכל", הווה אומר, תשוקת האדם החלקי, הנפרד, להתאחד ולהיכלל בחזרה בבוראו, שהוא הכל.

לרצות את ה' זה לא אומר לרצות להתרחק מהעולם הזה ולמצוא נחמה בעולם רוחני מנותק.

לרצות את ה' זה אומר לרצות אותו כאן, איתנו למטה, בתוך כל הקשרים האנושיים שלנו, בתוך כל המעשים שלנו, בתוך כל המחשבות שלנו, בתוך הלב שלנו.

Wheatוכשיש קרבת אלוקים, הכל מקבל טעם ועומק. התמודדות עם יצרים וחולשות הופכת להיות אימון לבניית אדם. זוגיות הופכת לחברות אמיצה. ילדים מתגלים כנשמות שהופקדו בידינו כדי שניתן להם כוח לחיות נכון. השבת והחגים מרוממים את הזמן.

אבל כל זה אפשרי רק מפני שה' מגלה לנו מה הוא רוצה.

רצונו – היא תורתו. השם נתן לנו את התורה בחג השבועות ועד חג השבועות אנחנו סופרים את ספירת העומר, סופרים את הימים עד מתן תורה. אנחנו רוצים שירד אלינו, שירצה אותנו, סופרים את הימים עד שיגלה לנו, בחג השבועות, את רצונו.

פעם אחת זה כבר קרה בהיסטוריה האנושית. בדיוק לפני 3,278 שנים, ירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני, לתת לעמו תורה ומצוות.

ומאז, בכל פעם בחג השבועות, זה קורה שוב.

ועד שזה קורה, עד האיחוד שלנו עם הקדוש ברוך הוא, כמו בחתונה, אנחנו, כמו כלה נרגשת, סופרים ימים.

כל יום מימי הספירה מייצג מצב אחר בחיים ובנפש. ובכל סוגי הימים והמצבים, אנחנו סופרים, אנחנו נשבעים אמונים, כי אנחנו רוצים. בכל מה שעובר עלינו, אנחנו רוצים שהקדוש ברוך הוא יופיע עלינו וירצה אותנו.

ביום החמישים, ביום מתן תורה, הוא מגלה כמה גם הוא רוצה.

שיעור על ספירת העומר. לצפייה לחץ כאן: