heder

מפורסמים של שקר

שוב אנחנו מטולטלים מהסיפורים על רבנים שהתגלו אצלם בעיות מוסריות חמורות.

אנחנו מצפים ממי שלומד תורה ובפרט ממי שמתיימר להוביל אחרים, שהתורה תעדן אותו, שהתורה תהיה מחסום בפני היצר, אבל אנחנו רואים למרבית הצער שיש מקרים שזה לא קורה.

כל תופעה צריכה התייחסות. אין שום דבר שקורה שאפשר לעבור עליו לסדר היום ולהגיד "יהיה בסדר" בלי להתבונן ולנסות לראות מה השם אומר לנו.

האמת היא, שעוד לפני שהתגלו לאחרונה רבנים שלא ראויים לכתר רבנות, כבר פגשנו אנשים שאמורים לייצג את התורה וגילינו בהם מידות רעות, אינטרסנטיות, רדיפת כבוד וכסף, דברים שלא מתאימים למי שאמור לייצג את התורה והדבר הזה פוגע ומבלבל בכולנו.

אבל עם כל הכאב, נראה שכל זה הוא חלק מתהליך שיש בו גם ברכה, יש בו התעוררות, יש בו התפכחות, יש בו בירור, וזה מוביל לתיקון.

הכוח ששולט היום בעולם זה הכוח של עשיו, שזה חיצוניות ותדמיתיות ונראות. "איך אני נראה ומה חושבים עלי. האם אני נחשב או לא נחשב". וכל הדבר המעוות הזה לא פוסח על עולם התורה.

לא מהיום מתחיל תהליך שאנשים מכל הסוגים קצים בזה. קצים במשחקים ובתדמיתיות ובחיצוניות ורוצים משהו אמיתי בלי סיסמאות חסרות כיסוי. גם בתוך עולם התורה.

shadowוהדברים החמורים שמתגלים שוב ושוב במי שאמור להוביל אותנו, מעצימים את ההתפכחות מתפישות עולם שגויות.

ברגע שבן אדם מתפכח ממישהו או ממשהו שהוא האמין בו, זה יכול לקחת אותו אחורה ולדרדר אותו, אבל מצד שני זה יכול לקחת אותו קדימה, לעזור לו להגיע למקום יותר מבורר ויותר מדויק עם עצמו.

איך מתייחסים לכל הסיפור הזה?

דבר ראשון, צריך להבין, שמי שפוגש את התופעה הזאת, בפרט אנשים שהיו תלמידים או מקורבים של דמות כזאת או אחרת שהתגלתה במערומיה, צריך לדעת שזה ניסיון מאד מאד גדול, זה שבר עמוק מאד. כל מי שקשור לסיפור הזה, כולל משפחה קרובה, צריך קודם כל בשלב ראשון להבין כמה הוא מאוכזב מהדבר הכי מהותי שהיה לו בחיים, הוא כועס, הוא בהלם, הוא מאבד שיווי משקל וכבר לא ברור לו מי הוא בכלל ולמה הוא שייך. וזה רק טבעי שהאמון בכל המערכת הרבנית יתערער.

אנחנו מאמינים שכל מה שקורה בעולם עם כל אדם זה ניסיון מכוון משמיים ואין בו שום מקרה וטעות. וכל ניסיון בא לברר באדם – מה הוא. מי הוא באמת. מה הוא באמת מחפש בחיים.

גם בסיפור הזה. מי שפגש את זה ניצב מול שתי בחירות:

האם אתה רוצה את הקדושה למרות הכל? האם אתה מוכן להתקרב אל הקדושה ואל התורה ואל הקדוש ברוך הוא גם אם יתגלה שכל אדם שומר מצוות שהכרת מעודך היה רמאי ונוכל? האם אתה רוצה את האמת בכל מחיר, גם במחיר כזה?

או, שאתה תשתמש במה שקורה כתירוץ כדי להתפקר.

תירוץ מתבקש ומובן. אבל תירוץ.

ההגדרה של רבינו לתופעה הזאת היא "מפורסמים של שקר". אדם שמפורסם כצדיק, חכם, מוביל, מנהיג, מתברר כאינו ראוי לכתר הזה ולעיתים גם גרוע ונמוך הרבה הרבה יותר מזה. והוא בסך הכל עוסק בהונאה.

אין לנו עניין ויכולת לפענח את האנשים האלה או איך זה יכול להיות שיש כאלה. מה שחשוב באמת זה מה זה בא לומר לנו. איך אנחנו מתמודדים עם זה, ואפילו מתעלים מתוך זה.

אנחנו מורגלים להתייחס לבני אדם באחד משני אופנים: או שאנחנו חושדים בהם או שאנחנו מכבדים אותם. אם יש מישהו שאנחנו חושדים בו, אנחנו חושדים בו באופן גורף, אין לנו שום מקום של כבוד אליו. ואם אנחנו מכבדים אותו, אין לנו שום מקום לחשד, אנחנו מכבדים אותו ונותנים לו את כל הקרדיט ולא מהרהרים ולא שואלים שאלות. התפישה הקיצונית הזאת, של  שחור לבן, של או לכבד באופן גורף בלי לחשוב ולראות מה קורה, או לחשוד באופן גורף, זאת לא הגישה של התורה. והיא המאפשרת יצירת מנהיגי שקר שמוליכים אנשים שולל.

 

מהי הגישה של התורה?

חז"ל אומרים: "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם יִהְיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם בְּעֵינֶיךָ כְּלִסְטִים (שתחשוד בהם שעלולים לפגוע בך וברכושך ומצד שני), וֶהֱוֵי מְכַבְּדָם כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל (כבד אותם כמו שתכבד אדם גדול כרבן גמליאל)" (דֶּרֶךְ אֶרֶץ רַבָּה ה').

ואם כן יתכן מאד, שכל הטלטלה הזאת באה להחזיר אותנו לתפישה של התורה: תכבד, אבל תחשוד, תבדוק, תשאל שאלות, תשים סימני שאלה. אל תהיה פתי מאמין לכל דבר ואחר כך כשיגיע השבר תאשים את התורה.

נכון, יסוד התורה זה אמונת חכמים, אבל יש גם מושג של "תשתמש בשכל ובלב שלך לבדוק מי באמת ראוי לאמונת חכמים".

השבר הזה צריך להוביל אותנו למקום יותר בוגר. זה סוג של חיסון בפני גישה ילדותית. שלא נלך יותר באופן עיוור אחרי מישהו כי זה נראה טוב, כי יש לו עיניים נוצצות או שהוא מדבר יפה ורהוט, כי כולם אומרים שהוא צדיק, כי הוא מקובל, כי ככה אמרו לנו או כי ככה התרגלנו.

גם בתורה יש מושג של נביאי שקר. לא כל מי שטוען שהוא נביא כבר רצים אחריו. כל אחד וכל דבר צריך בדיקה. אם בשידוך צריך לשאול ולברר, גם במי שאמור להוביל אותי צריך לשאול ולברר. זה לא פחות קריטי לחיים שלי.

ואם כן, שבירת האמון יש בה צד מבורך של התבגרות. אף על פי שיש בה כמובן גם סכנה של הפקרות, של "ברוגז" עם התורה, שגם זו, בעצם, תגובה חד צדדית וילדותית.

המטרה של משבר האמון היא לא לסגת לכפירה, אלא לבנות משהו חדש. מפוכח יותר, אמונה בוגרת יותר והרבה יותר קשורה לקדושה מבפנים.

מי שבוחר בחיים אחרי דבר כזה הוא כבר בן אדם אחר. תעצומות הנפש שהוא מגלה כדי לא לוותר על הקדושה, שמים אותו בשורה אחת עם כל אהובי השם.

ואם אני אעמוד בניסיון ואבחר באמונת חכמים למרות השבר, אני כבר אהיה יותר זהיר, אני כבר אקח אחריות יותר גדולה על החיים שלי. אני אתקרב לחכמים כדי להתקרב אל התורה ולמי שנתן אותה, אבל אני לא אוותר על הלב שלי, על השאלות שלי, והם יעזרו לי למצוא את המקום שלי בעולם, יותר מדויק ויותר בוגר.

 

שיעור "תשובה מאהבה" לצפייה