ניוזלטר 3 – איך יהודים מנצחים?

hederחטיפת הנערים שוב מטלטלת את עם ישראל. היינו רוצים לשכוח שאנחנו במלחמה, להאמין שאיכשהו הכל יסתדר. אבל בינתיים, לא רק בארצות ערב, אלא כאן ממש, על יד הבית שלנו, שונאים אותנו. שונאים ומתכננים בכל דרך אפשרית להרוג אותנו. וכמו תמיד העולם הנאור, מוחא כפיים למי ששונא אותנו, מבין לליבו ותומך בו.

מעבר לחרדה לגורל החטופים הלב מתמלא כעס ותסכול. רוצים לעשות משהו שישנה, שיפסיק את הרצחנות הזאת. ההחלטות בדרג המדיני והביטחוני לא נתונות בידינו. גם לא נראה שהדרג הזה יכול לפתור משהו בכלל.

מה כן אפשר לעשות?

איפה המלחמה שלנו?

איך אנחנו יכולים להשפיע על מה שקורה?

הטעות הכי מרה היא המחשבה שהמלחמה מתנהלת רק במישור החיצוני. ורק שם אפשר לפתור אותה. אבל באמת המלחמה מתחילה וגם נגמרת, במישור אחר לגמרי.

יש בעולם מלחמה. והיום מתנהלת המערכה הגדולה והאחרונה שלה, המערכה הסופית והמכריעה.

היעוד הכי גדול שלנו, התקווה הכי עמוקה שלנו, הם שהטוב ינצח, ובמעמד הסיום נהיה נוכחים גם אנחנו, נזכרים לתהילת עולם כאלו שהיו שותפים לניצחונו.

pastel-waves-1430101-3-mשתי מלכויות יש בעולם. מלכות עשיו ומלכות יעקב.

הן לא מתחילות בחוץ. הן מתחילות בתוכנו.

מלכות עשיו היא מלכות הנראות. איך אני נראה. כמה יש לי. ותמיד מה שחשוב שיהיה הרבה. כך אומר עשיו: "יש לי רב".

כסף. כבוד. יופי. חכמה. חריפות. פרסום. כל מה שנחשב. כל מי שסלב.

זה לא פוסח גם על עולם התורה.

מלכות יעקב לא מחשיבה אם יש לי או אין לי, אם מעט או הרבה. מלכות יעקב היא תשוקה אחת עמוקה ולא פוסקת לדבר אחד – לשרת את הטוב.

יהודי הוא שונה. בכל פעולה הכי פעוטה שלו הוא משפיע על כל המציאות, על כל העולם,  כי יש בו חלק שקשור בעולמות עליונים.

זאת הסיבה שגם מה שנעשה ללא פרסום, ללא שאיש ידע על כך, בחדרי חדרים, יהיה בעל משקל מכריע על מה שקורה בעולם.

חז"ל אומרים: "כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורעניות: מחבלו של משיח ומדינה של גיהינום וממלחמת גוג ומגוג"  (מסכת שבת דף קי"ח)

יש צער בעולם. עונשי גיהינום, מלחמת גוג ומגוג. יסורים וחבלי משיח כהכנה ללידת הגאולה. רוע ורצחנות מקיפים אותנו ואורבים מכל פינה.

מה מבטל אותם? חמין של שבת. סלטים לכבוד שבת. חלות. דגים. קידוש.

ככה יהודים נלחמים. ככה נלחמו בכל הדורות. ככה נשארנו על המפה ואויבנו כלו. עשינו את רצונו והשם נלחם לנו.

זוהי השקפת היהדות, לא צריך מאמץ כביר כדי להינצל מרע ולזכות לטוב. צריך רק לעשות בתמימות את רצון הבורא. זה גם לא חייב להיות כרוך בסבל. גם מצווה של עונג ושמחה כמו אכילת סעודת שבת טעימה פועלת באותה צורה.

לזכות והצלת החטופים, המליצו הצדיקים לקבל שבת מעט מוקדם יותר, להדליק עוד נר מעבר למה שרגילים, לכבד את השבת במנה נוספת.

כך אמר רבינו: "אם היו מהפכין את האדם (רצונו לומר – לראות את השפעתו) היו רואים שבכל גיד מגידיו תלויים אלפי אלפים וריבי רבבות עולמות" (חיי מוהר"ן תק"ה)

בשביל להשתתף במלחמה, אנחנו לא משתמשים בנשק קונבנציונאלי. אנחנו מעשירים אורניום במרתפים סודיים ומייצרים פצצת אטום.

אנחנו לא אוספים חומר, אנחנו מבקעים אותו.

על ידי החוקים הקדושים של התורה וקיום מצוותיה, אפילו הקלות, הפשוטות והשגרתיות ביותר, אנחנו מפצחים את הקוד הסודי של כל דבר ונכנסים ללב שלו. אם יש בו טוב, הוא מתחבר ועולה, ביחד איתנו, אל מקורו, ומלכות הקדושה מתגלה. אם יש בו רע, הוא נדחה, יחד עם הרע שלנו, ואובד לעולמים ועוד חלק ממלכות הרשע בעשן כלה.

כל אחד מאיתנו, בדיוק במקום ובזמן שהוא נמצא, אחראי על חלק אחר מתיקון העולם. חלק שרק הוא לבדו נבחר לתקן, רק הוא יכול, בדיוק כמו שהוא, עם מה שיש בו ועם מה שאין בו.

יש משימה יותר הרת גורל מזו? יש כבוד וערך גדול מזה?

אף אחד מאיתנו אינו נמלה חסרת שם והשפעה מתוך צי של נמלים. על אף הקשיים, לא נועדנו למשוך בלי תקווה, לחיות בלי שיאים, בלי התרגשות, בלי הצלחות, בלי להשאיר חותם, בלי להשפיע ולשנות את מה שקורה בעולם. העבודה שלנו איננה סיזיפית.

כל אחד מאיתנו הוא משהו מאד מאד מיוחד שאין כמוהו, משמעותי וחיוני ביותר, שבלעדיו הכל חסר.

כל תנועה טובה שלנו מוסיפה בעולם זוהר ואור.

כל פעולה קדושה נותנת כוח לטוב להופיע ולגבור.

עוד רגע הקשבה לבן הזוג שלי, עוד רגע סבלנות לילד שלי, עוד מילה טובה לחבר, עוד עצימת עיניים ממה שאינו ראוי, עוד מאכל מיותר שעצרתי ולא אכלתי, עוד פסוק תהילים, עוד מילה לשמיים, עוד רגע של לימוד, למרות העייפות והבלבול, עוד כוח שמצאתי להתחיל מחדש אחרי כישלון. עוד סליחה שביקשתי ממי שהעלבתי למרות שזה כל כך לא קל.

אני צובר קדושה בתוכי, אני מוסיף קדושה בעולם, אני חייל בצבא הכי קדוש בעולם. צבאות השם. הנגיעות שלי בטוב אינן קלושות. הן לחיצות על כפתורים רבי עוצמה במרכז הבקרה של העולם.

ככה יהודים נלחמים.

ומנצחים.