heder

הרומן שלי עם ההתבודדות

למרבית הפלא, התוודעתי ליהדות ולהתבודדות באותו לילה עצמו.

בלילה בו סיפרו לי לראשונה על משמעות יהדותי, סיפרו לי גם שאלוקים שבשמיים שומע תפילות ושרבי נחמן מלמד לדבר איתו על הכל בשפה אישית ופשוטה. בערך בשעה 2 לפנות בוקר מצאתי את עצמי, חייל בשירות סדיר שעוד לא מקיים מצוות ולא יודע כלום על כלום, עומד לבדו באיזה שדה בהוד השרון, מסתכל לשמיים ומדבר. אני לא ממש זוכר כל מה שאמרתי שם, אבל את זה וודאי אמרתי: "אלוקים. אני לא יודע אם אתה קיים. אבל אם כן, אני מבקש ממך שתיתן לי סימן".

אחרי השחרור מהצבא נכנסתי לישיבה לחוזרים בתשובה בשם "אור הנצח" על פי דעת רבינו רבי נחמן מברסלב. ושם, חוץ מלימודי התורה הכלליים, שמעתי על ההתבודדות וכמובן מידי פעם גם התבודדתי. אבל עדיין לא ממש קלטתי עד כמה זה דבר מהותי ויסודי שאי אפשר בלעדיו.

31רק כמה שנים אחר כך, כשגרתי בעמנואל, זכיתי פעם לשיחה מלב אל לב שדיבר איתי יהודי יקר ועמוק בשם משה שור בעניין חשיבות ההתבודדות. אני לא זוכר מה הוא אמר לי. הרי כבר ידעתי מה מדובר. אבל כנראה שהייתה עת רצון מיוחדת. זה היה בעיצומו של יום פורים. והדברים פשוט נכנסו לי ללב.

אז התחיל, בעצם, הרומן שלי עם ההתבודדות. עשיתי יותר מאמץ להתבודד. הקדשתי לזה יותר זמן ומחשבה, אבל עוד הייתי רחוק מאד מלהתבודד כל יום בקביעות, ובטח לא שעה רצופה.

ברוב הפעמים, ההרגשה הקבועה שלי בשעת ההתבודדות הייתה כמו בן אדם שאוכל חצץ. כל מילה שהצלחתי להוציא מהפה נראתה לי כבדה ומעושה, לא אמיתית ומזויפת. יש אלוקים, אבל הרגשתי בבירור שאותי הוא לא שומע וזה לא ממש מעניין אותו כל המילים השבורות והמרוסקות שלי. אם מישהו היה מדבר איתי בצורה כל כך חיצונית וחסרת חן, ברור שלא הייתי מקדיש לו שנייה. וכך במשך שנים. יום כן, שבועיים לא. שבוע מתחזק וחודש שוכח מזה. יודע שיש פה משהו אבל מרגיש רחוק ומנותק מזה עד אימה.

ואז, בשנת תשמ"ח, זכיתי להיות מבין מאות הראשונים שזכו לפקוד את ציון רבינו באומן. מעט לפני נפילת הגוש הקומוניסטי. ושם, רק שם, שוב הבנתי, מחדש, עד כמה בזה תלוי הכל. והבנתי גם, שכל המניעות והקשיים שאני עובר בעניין הזה הם דמיון פורח. ומעבר לדמיון הזה מצפה לי בורא כל העולמות, אבי שבשמיים. ואף אחד בעולם לא יכול באמת למנוע אותי מלספר לאבא את הכול. ואני, הרי כל כך פעוט, כל כך דל, כל כך משווע לעזרה. ויש, הרי רק אחד, אחד ממש, בכל היקום האדיר הזה, שיכול להבין אותי באמת, שאיכפת לו ממני תמיד, ורק הוא יכול לעזור לי. ובשביל לעזור לי הוא רוצה ממני רק דבר אחד: "דבר אלי".

ואז – התחלתי להילחם באמת! למדתי – על התבודדות. לימדתי – על התבודדות. דיברתי – על התבודדות. התבודדתי – על התבודדות. לא כדי לצאת מנצח ולהרגיש צדיק, לא כדי להרגיש ראוי, לא כדי לזכות לעיטור הגבורה של חסידי ברסלב. רק כדי לקבל מפתח. המפתח היחיד שיבטיח לי הצלה מגלי השקר, הייאוש והעצבות השוטפים עולם ומלואו ומאיימים שעה שעה גם על חיי ועל כל היקר לי ויעניק לי קירבת אלוקים אמיתית לנצח. "וכל זמן שאין האדם זוכה לתפילה בשלמות, עדיין אין לו מקום לה', ועדיין הוא נע ונד ומטולטל, ואפילו אם עוסק בתורה עדיין אינו בטוח שיישאר קיים על עמדו, כי מי יודע מה יעבור עליו" (ליקוטי הלכות, העושה שליח הלכה ג' סעיף י"ג).

אמרתי לעצמי: "תקשיב: "ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכול" וחזרתי על זה שוב ושוב ולאט לאט. "תכניס לך את זה טוב טוב לראש, כי בלי זה – לא יישאר לך כלום, אפילו אוויר לנשום. ועם זה – יהיה לך הכול". כי "על ידי תפילה יכולין לבוא לכל. לכל טוב. לתורה ועבודה ולכל הקדושות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות" (ליקוטי מוהר"ן תורה קי"א).

חלק מהניסיון שלי להבין מה זה התבודדות ולהתחזק בזה, היה לעשות מחקר יסודי על הנושא. כך יצא לאור ספרי הראשון: "נתיב לא ידעו עייט". אחר כך הגיעו כתבים רבים, חוברות וספרים שונים שבהם דיברתי על זוויות שונות של ההתבודדות, וברוך השם רבים התחזקו על ידי זה בהתבודדות, ובעיקר – אני עצמי.

אבא מחכה לכם. השמיעו את קולכם.

ארז משה דורון


רוצה להכיר את אמנות הלחימה העתיקה והמתקדמת ביותר?

ניסית וזה לא הלך?

מתבודד ורוצה להתחדש?

ניוזלטר-31-1_03

 

מתגובות מסיימי הסדנה במדבר:

 "היה נפלא, מרגיע ומרומם".

"מעל ומעבר לציפיות. דברים בלתי מושגים הפכו לברורים ונגישים".

"פשוט לקחת בן אדם ולהראות לו שיש לו לב"

"קיבלתי מידע מדויק, חדש לי ומועיל מאד".

"ברגעים מסוימים הרגשתי שאני רוחץ את הפנים עם מים קרים ומתרענן".