heder

למה אפשר לזכות אצל רבינו

 

למה עשרות אלפי יהודים מכל קצווי תבל נוסעים לאומן? מה הם מקבלים שם?

אספנו מדברי רבינו ותלמידו הגדול רבי נתן תשובות לשאלה הזאת.

רבינו הבטיח:

"גַּם כִּי יִמְלְאוּ יָמָיו, אֲזַי אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מִי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיאמַר שָׁם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ"ל וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, אֲפִלּוּ אִם גָּדְלוּ וְעָצְמוּ עֲווֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו מְאד מְאד חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֶתְאַמֵּץ וְאֶשְׁתַּדֵּל לָאורֶךְ וְלָרוחַב לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְתַקְּנוֹ וְכוּ'  וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי כִּי כָּל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ תִּקּוּן מְיֻחָד אֲבָל תִּקּוּן הַנַּ"ל הוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי" (שיחות הר"ן קמ"א)

"להושיעו ולתקנו".

"להושיעו". נדמה שאין צורך בהסברים עד כמה כל אחד מאיתנו זקוק לישועה, בכל תחומי החיים.

עזרה במציאת שידוך. רבינו אומר ששדכנות זה המקצוע שלו: "ושאלתי (בחלום או בחזיון) מה יהיה פרנסתי? ואמרו לי, שאהיה שדכן" (חיי מוהר"ן סיפורים חדשים פ"ד)

לזכות לזרע של קיימא. כותב רבי נתן לאחד מאנשיו שהיה חשוך בנים: "והלא אתה חפץ שאתן לך בנים. באמת אין בידי מפתח של בנים, אבל הוא אינו גם ביד השאר ודי למבין. ואני חזק בדיבורי שדיברתי עימך כבר כמה פעמים, ממה נפשך, אם אפשר להמשיך איזה חסד ליתן לך בנים, בוודאי תוכל לפעול פה, בעזרת ה' יתברך, יותר מבכל העולם כולו.ובוודאי אתה צריך לשקוד על דלתותי יום יום, אולי יהיה עת רצון באיזה פעם, שתהיה ניפקד בישועה ורחמים בזרע של קיימא, אמן כן יעשה ה'" ("עלים לתרופה" מכתבי רבי נתן מכתב פ"א)

ומי שכבר זכה לזיווג הגון, וגם נפקד. מצפה בוודאי ללידה בנקל. "אָמַר שֶׁפָּעַל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכְּשֶׁבָּאִין לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁלּא יִהְיֶה לָהּ הַקִּשּׁוּי לֵילֵד כִּי אִם עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁבָּאִין לְפָנָיו, וְתֵכֶף שֶׁבָּאִין לְפָנָיו תֵּלֵד מִיָּד" (חיי מוהר"ן גדולת נוראות השגתו רע"ח)

"ולתקנו". כשאדם חוטא הוא גורם קלקול ונזק גדול. גם לנפשו, גם לנפשות כל הנשמות והעולמות התלויים בו. אפילו לגופו ולחייו הגשמיים, לשפע החומרי שלו, נגרם נזק וחורבן. לא כל שכן שנחסרים ממנו טובות נפשיות ורוחניות ונפגמים שמחתו וחיותו, תקוותו ודעתו, צלילותו ושמחתו ותחתיהם הוא מתמלא תחושות קשות ומרות של דכדוך ועצבות, יאוש וחוסר אונים, בלבול ומבוכה, ספקות וחוסר בהירות.

גם אם אדם מצטער ומתחרט על העבירות שעשה, יש צורך לתקן את הנזק שנגרם בעקבותיהן. לטהר את הנפש, לגרש את הרוח הרעה שפגעה בו, לבנות מחדש כלים חדשים וחזקים לקבל שפע גשמי ורוחני, ולתקן את ההשפעות הרעות והמזיקות שגרם החטא בעולם כולו. לתת לו תקווה, לחדש לו את מלאי האמונה והשמחה. לתקן את כל הפגמים והקלקולים.

איך הצדיק מתקן את כל זה כשבאים לקברו?

מבאר רבי נתן: (ליקוטי הלכות הלכות מתנה ומתנת שכיב מרע הלכה ה אות כ"א) "כי הצדיק כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגא לדרגא וזה עבודתו כל ימי חייו. ואפילו כשעולה למקום שעולה, אינו מסתפק עצמו בזה כלל, רק חותר ומתגעגע וכו' לעלות יותר ויותר וכמבואר מזה במקום אחר. אבל אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא כי אם על ידי ירידה שקודם העליה כנ"ל.

וכל הימים שהצדיק חי בזה העולם אף על פי שהוא צדיק גדול במדרגה עצומה מאד, אף על פי כן יש לו איזה בחינת ירידה לפי בחינתו קודם כל עליה, כי אי אפשר לעלות כי אם על ידי בחינת ירידה כנ"ל. אבל כשנסתלק מזה העולם ושם בעולם הבא אין שייך ירידה, והצדיק משתוקק אף על פי כן שנסתלק למקום שנסתלק וזוכה לרב טוב אשר עין לא ראתה וכו' אף על פי כן הוא חפץ לעלות יותר ויותר, כי לגדולתו אין חקר. אבל אי אפשר לעלות כי אם ע"י ירידה כנ"ל ושם אין שייך ירידה כנ"ל.

 

על כן כשבא אחד על קברו וצועק על ריבוי עוונותיו שהם בחינת ירידות, אזי גורם תענוג גדול להצדיק, כי אזי הצדיק מוריד עצמו למקום ירידתו של זה שבא על קברו להיוושע שם. כי כבר הבטיחנו שאין שום ירידה בעולם שלא יוכל להושיעו ולהעלותו משם סוף כל סוף ואזי נחשב להצדיק כאלו ירד בעצמו. ועי"ז הצדיק עולה עוד לעילא ולעילא וכו' לפי בחינתו בבחי' ירידה תכלית העליה, כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאד מאד ולגלות אותם מההעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה גם מאותה הירידה העצומה שירד עכשיו, שאי אפשר להושיעו ולהעלותו כי אם ע"י חסדים חדשים לגמרי, מאחר שהוסיף לפגום ולחטוא עוד כל כך.

אבל הצדיק בעוצם כוחו ממשיך עתה חסדים חדשים נפלאים שזה עיקר העליה הבאה ע"י הירידה כנ"ל שע"י אלו החסדים מעלהו ומושיעו גם מזאת הירידה וזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עולם הבא שיש לו, כשהוא עושה טובה נצחית לאיש הישראלי שירד למקום שירד. כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו שהוא עומד ומשמש במרום, שעיקר העבודה והשימוש לעזור לישראל בכלל ובפרט בעת צרתם, שעיקר הצרה הגדולה מכל הצרות הוא צרות הנפש"

 

כל אחד מאיתנו מאחל לעצמו למצוא את יעודו בחיים.  רבינו הבטיח למי שבא אליו ומתוודה לפניו, לגלות לו את דרכו המיוחדת ועניינו המיוחד עלי אדמות, שתואם בדיוק את התוכנית האלוקית, בדיוק לפי מהותו ולפי שורש נשמתו.

לכל אדם, כידוע, תפקיד מיוחד ומסוים בעולם הזה, ובמהלך חייו עליו לחפשו ולבקשו. אך "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" (משלי י"ד) ופירש רבי נחמן שאפילו אדם שעסק בתורה ובמעשים טובים, עלול להחמיץ את דרכו ויעודו המיוחדים עלי אדמות. (ליקוטי מוהר"ן תורה ד' סעיף ח').

והתיקון לזה? מגלה רבי נחמן באותה תורה וכותב: "כשמתוודה וידוי דברים לפני תלמיד חכם, על ידי זה התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר לפי שורש נשמתו". ומבאר הדבר, כי כשאדם חוטא אזי נחקקות העבירות על עצמותיו, דהיינו על עצמותו ומהותו הפנימית, ומטשטשות את דעתו ומעלתו. כך, איננו מסוגל עוד להבחין בדרכו, והוא כעיור המגשש באפלה.

אך כשהוא מתוודה על עוונותיו בפני תלמיד חכם, הוא מוציא בפיו את אותם צירופי אותיות קדושים שקלקל על ידי עוונותיו, והתלמיד חכם, שהתורה דבוקה בו, יכול להשיב האותיות למקומן, להחזיר את המתוודה למעלתו, ולהובילו בדרך המיוחדת לו.

תיקון זה מרומז, לפי דברי רבי נחמן, בפסוק "אחריב הרים וגבעות (רמז על חורבן כוחות הטומאה) והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו – זה בחינת שהצדיק הורה לו דרך ישר" שעד עתה הייתה נעלמת ממנו.

מבאר הרב נחמן מטשערין ("פרפראות לחכמה" על תורה ד') שקיום עצה זו כיום פירושה להתוודות על החטאים בציון רבי נחמן באומן, וכלשונו: "אחר כך, כשבא אל קיברו ומפרש כל ליבו לפני השם יתברך ומרבה בתפילות ותחנונים ווידוים ומתפלל לפני השם יתברך שיורהו הדרך הנכון והישר לפי שורש נשמתו, שיזכה על ידי זה לתשובה שלמה ולעבוד אותו יתברך באמת ושיכפר לו על כל מה שפגם, בפרט בזכותו של הצדיק, ובהתקשרות גמור אליו בכל לבבו ושהוא יעשה ויגמור כל התיקונים הצריך לנפשו ורוחו ונשמתו, אזי יאמין בבירור, שבוודאי נחרבו על ידי זה כל בניני המלכות דסטרא אחרא".

איך יודעים איזה הדרכה מיוחדת הצדיק נותן לי? הרי אינו לפני בגוף בשר ודם להשמיע לי את דבריו.

ממשיך הרב נחמן מטשערין וכותב: "ומה שהשם יתברך שולח לו במחשבתו (לאחר הווידוי הנזכר לעיל) איזה דרך והנהגה לעבודת ה', צריך להאמין שזה דרכו הישר לעת עתה לפי שורש נשמתו".

וגם זה מובן ממילא, כי הכל לפי רוב המעשה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים. וכל מה שהאדם עושה ומשתדל בתיקונים הנ"ל בהשתדלות יותר ובהתעוררות הלב וכוונתו ובהתקשרות גדול ביותר, בוודאי נמשכין עליו כל התיקונים בשלמות יותר.

אך אף על פי כן צריכין להאמין גם כן, שאיך שמשתדל האדם להמשיך עליו הארת התיקונים הנ"ל, אפילו אם האדם הוא כמו שהוא וההשתדלות הוא כמו שהוא, אף על פי כן בוודאי נמשך עליו גם כן איזה הארה מהתיקונים הנ"ל".

ולא ניסע?