ניוזלטר 9 – מה שמחליש אותי ומה שמחזק אותי

יש ניסיונות שאתה בכלל לא חושב שיופיעו במקום כזה.

הפעם זה פגש אותי זה בכותרות מושכות של עלוני השבת.

אחד העלונים בראש השנה היה ידידותי וצבעוני במיוחד.

הסבירו לי שם שהבעיה שלנו היא מאד פשוטה. אנחנו פשוט ישנים. בגלל זה תוקעים בשופר, כדי שנתעורר. ברור שכוונת הכותב הייתה לטובה, הבעיה היא שככה לא מתעוררים.

רבי נתן כותב שהתעוררות מהשינה מתרחשת כשאני פוגש את הטוב שלי: "וכשמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, ומחיה ומשמח את עצמו, ומעורר את עצמו לעבודת ה' יתברך על ידי זה, זה בחינת התעוררות השינה" (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א' סעיף ב').

אי אפשר להעיר אותי אם מספרים לי שאני ישן. צריך משהו אחר לגמרי. ואם אני לא אקבל את המשהו האחר הזה, אני עלול להירדם עמוק יותר, להתייאש ולהתרחק יותר.

רבי נתן כותב שדברי מוסר מסוג זה סכנתם רבה: "כי לפעמים על ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב, הוא נופל בדעתו יותר ויותר" (ליקוטי הלכות יורה דעה בהקדמה).

מן הסתם זה בא מתוך יראה, אבל לא כל יראה היא טובה: "וזהו בחינת יראה רעה שצריכין לברוח ממנה".

מה שמבלבל כל כך, היא העובדה שאנחנו כן רוצים להיות טובים, אנחנו רוצים לדעת איפה לתקן, אנחנו יודעים שיש בתורה דבר קדוש שנקרא מצוות תוכחה ואם מוכיחים אותנו אנחנו לא רוצים לברוח מהאמת.

אז למה אנחנו כל כך מסתייגים מדברי תוכחה ומוסר?

התורה האחרונה שרבינו אמר בימי חייו, והוא אמר אותה במסירות נפש על סף מוות ממש, מדברת על מצוות תוכחה.

נכון, זו מצווה קדושה, אבל "אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול, ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו, כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט), אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח"!יונההמטרת התוכחה היא לעורר אותי, לקדם אותי, אך אם אינה נעשית כראוי היא יכולה בקלות גם לחסל אותי. כמו תרופה שלא מתאימה, או במינון גבוה מידי. הכוונה הטובה לא משנה, אם זה לא מתאים, זה יכול להרוג.

"כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו. כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומידות רעות של האנשים שהוא מוכיחם".

מיום שעמדנו על דעתנו, עם כל הכוונות הכי טובות, הוצפנו בתוכחה שאינה ראויה. פלא שאנחנו מתכווצים למשמע צליל של טענה? פלא שאנחנו נאטמים כשנדמה לנו שמישהו בא לומר לנו היכן טעינו?

רבי נחמן מלמד: קודם כל – תגן על עצמך. לא משנה כמה ציטוטים וראיות מלווים את דברי המוסר שאתה שומע – אם זה מחליש ומעציב אותך – תגן על חייך, תברח.

אסור לך לשמוע את זה בשום אופן.

אז איך בכל זאת אני אשתנה? מה יהיה איתי?

רבי נחמן מלמד שהדרך היחידה לשינוי היא "אזמרה", לחפש ולראות בעצמי את הטוב. כל דרך אחרת מחלישה אותי וממילא משיגה רק תוצאה הפוכה. תוכחה אמיתית מרוממת אותי, מעצימה אותי, מראה לי עד כמה אני טוב וקדוש בשורש שלי, עד שהרע פשוט נופל ממני כמו קליפה יבשה, אני פשוט כבר לא מתחבר אליו.

תוכחה אמיתית מרגיעה את הלב כמו קול של נהר זורם: "בבחינת ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ח'). זהו הקול המנחם של הצדיק שאמר: "אני נהר המטהר מכל הכתמים" (חיי מוהר"ן של"ב) ורק כך קולו נשמע.

כי "כשהמוכיח ראוי להוכיח, אזי אדרבא, הוא מוסיף ונותן ריח טוב  בהנשמות על ידי תוכחתו" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ח').

תוכחה אמיתית היא תענוג, היא ריח טוב, נחמה ותקווה. היא לא מייאשת ומשתקת, היא מרגיעה ומרפאת, מעוררת ומלהיבה.

ולא רק דברי מוסר או תוכחה, תורניים ככל שיהיו, יכולים לפגוע בי. הרבה דברים שמקורם בקודש עלולים להוביל אותי ליראה רעה.

לא משנה כמה טוב וקדוש הדבר שאני נחשף אליו, אני חייב לחיות תמיד בתשומת לב.

קהילה מגובשת ומגוננת. שיעור מרתק ומסעיר. סדנא חדשה ומושכת. ספר עמוק ומבריק. רב משכמו ומעלה, חבר טוב. אפילו אלה יכולים להכיל תוכן לא מדויק, או פשוט לא מתאים לי ולמצב שלי, תוכן שיכול להחליש, לבלבל, לשתק.

בכל מה שמזין אותי אני צריך לבדוק שזה תומך בחיים ומגביר אותם ולא את המוות.

"כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למוות חס ושלום, דהיינו לקרב את עצמו להשם יתברך על ידי היראה והמוסר ולא להתרחק חס ושלום".

איך בודקים? עם הלב.

הסכמת הלב היא תחושת רוגע וודאות פנימית, שקטה ושמחה, שהלב חש כאשר הוא פוגש אמת.

אסור לי לוותר על הלב שלי. אני חייב להקשיב לו.

אם הלב אומר שמשהו צורם, שמשהו חסר, צריך להמשיך ולברר: מה מחזק ומעצים אותי ומה מחליש אותי ושובר. לא בשביל לקרוא לזה רע, לא בשביל לפחד ולא בשביל לוותר.

להיות זהיר. להיות קשוב. כדי לא לאבד את עצמי, כדי לגדול בקצב ובכיוון שנכון לי, כדי להתחבר לסם החיים שבתורה, ולא חלילה לסם המוות.

רבי נתן מלמד אותנו כלל ברור וקיומי:

מה שמקרב ומחזק אותי – בא מצד הקדושה.
מה שמחליש אותי, גם אם הוא מלא ציטוטים מכל ספרי הקודש – עלול לשרת את הצד האחר.